1. ישי גר בשטריקר. בבוקר, כשהקייץ כבר לוהט על תל אביב, אבא של ישי לובש לבן ומתישב ישיבה מזרחית במרפסת המוצלת כשפניו מזרחה אל הבוסתן. אבא של ישי פורש את הגווילים לפניו, טובל את קולמוסו, וכותב בתורה אות אחר אות. לפני השם המפורש הוא קם, נוטל ידיו וחוזר לכתיבתו. אצל ישי בחצר הקייץ נעים. אצל ישי בחצר הרוח קלילה, בצל העצים וריחות הדרים. לחצר של ישי לא מגיעה המולת הרחוב ובהילותם של אנשים. בחצר של ישי שורה השכינה. בערב, אמא של ישי מגישה לימונדה לילדים במרפסת המוצלת הפונה לבוסתן. 2. יוסף מוכר עיתונים. ליוסף אין רגליים. על המדרכה ליד המכולת של סאקר בפינת בן יהודה וירמיהו יושב יוסף בתוך התלת אופן. מלפניו הפדלים לידיים, מעליו גג ברזנט ועל מותניו תיק מעור. מאחוריו ערמת העיתונים שטרם סידר ומלפניו סל מלא "מעריב" למכירה. בימי שישי כשהאופניים כבדים מאד מתגייסים השכנים מחנויותיהם להעלות את יוסף למדרכה. כשנגמרים העיתונים מתכופף יוסף אל ידיות הפדלים ומדווש הביתה. כמה קל התלת אופן. 3. גרעינים. המדרכה שליד המכולת של סאקר רחבה. יש בה מקום גם לסופיה. אשה קטנה עם שמלה פרחונית דוחפת את העגלה שלה מהכביש אל המדרכה. גרעינים שחורים, גרעינים לבנים, גרעיני אבטיח, בוטנים. הכל חם וטרי. חמישה גרוש. סופיה מוציאה ריבוע נייר עיתון, מסובבת אותו במומחיות לקונוס יציב ומושיטה גרעינים ריחניים בחיוך של טוב. 4. קסאטה. בפינת המשביר ודרך יפו מתקבצים הקונים סביב מוכר הגלידה. רק הגיע. עוד עשר דקות. הגלידה עוד לא מוכנה. על סבל האופניים יש קופסא, בתוך הקופסא קרח, בתוך הקרח סיר עם ידית מסתובבת ובתוך הסיר - גלידה מסטיק. מוציא האיש וופל מהסל שעל הראמה, יערום עליו מהגלידה ויכסה בעוד וופל. עיני הכל בילד הראשון שמלקק. חם בקייץ. 5. חומוסל'ה. בחלוק לבן ומצנפת עומד לו חומוסל'ה בפינת וייצמן. לידו אופניים ועליהם סיר מלא גרגרים כתומים חמים וריחניים. מלח? הוא שואל. בקייץ חומוסל'ה מוכר תירס. תירס חם עטוף בעליו לילדים שמחכים כבר זמן רב שיתבשל. 6. דבר. הארץ. הבוקר רק עלה, שקט ברחוב. מחלק העיתונים חולף בדהרה באמצע הכביש. יד אחת על הכידון והשניה מושטת אחורה לשלוף גליל של "דבר" ובאותה תנועה לקלוע למרפסת בקומה השלישית. מולו מדווש במהירות המחלק של "הארץ". אחד אחרי השני בדחיפות רבה עפים העיתונים בחללו של הרחוב וקולות נחיתתם במרפסות הפתוחות הם הקולות של הבוקר. 7. דון הזקן. דון הוא איכר רוסי. הבית של דון הוא צריף עץ מצופה נייר זפת שהרוחות עוברות בקלות בין לוחותיו. הבית של דון נמצא בבור השכן לתחנת הדלק שבירמיהו שנהרסה פעם בשריפה. חצרו של דון מלאה בקרשים, תרנגולות מקרקרות וחפצים אחרים שדון אוסף בשק שעל גבו משיטוטיו ברחובות העיר. דון לבוש ברובשקה שאשתו רקמה לו ונעלי סמרטוטים על רגליו. אי אפשר לפגוש את דון בלי השק. הוא תמיד שמח לספר על כוס תה איך עבד בבנית הנמל ואיך קנה את החולות לבנות בהם בית. כשעוצרת מכונית פאר ונהג עם כובע ממהר לפתוח את הדלת - יודעים השכנים שהבן של דון הגיע לביקור. למחרת, על כוס התה מצחקק לו דון: "תמכור הוא אומר לי. אתה עשיר. תפסיק להתנהג כמו קבצן הוא אומר לי. הוא מתבייש בי.״ -"ואיפה יהיו התרנגולות שלי בדירה החדשה?. הוא לא מבין כלום הבן הזה שלי. יש לי כל מה שאני רוצה. יש לי יותר משיש לו". 8. גשר על הירקון. בונים גשר על הירקון. כביש חדש לחיפה. עוד לא גמרו. בשבת בבוקר מתאספת כל הסביבה לצפות בתחרות. אופנועים כבדים וקלים, ישנים וחדשים מרעימים מנועיהם בחורשה לקראת המבצע. שניים מעזים. הראשון לוקח תנופה ובולם ברגע האחרון. השני מתחיל מרחוק יותר, צובר מהירות וברעם מנוע עולה על הקשת. שקט מוחלט בין הצופים. אף אחד לא נושם. כשמגיע האופנוע לצד השני פורצת נהמה אדירה. הראשון שהעז. הנץ השחור. השני שעובר על הקשת כבר לא מקבל תשומת לב שכזו מהנערות שמסביב. עוד אחד. 9. דייגים. הדייג מסובב את הגה הברזל הגדול וארבעת כבלי הפלדה השקועים במיים נמתחים והולכים. קליק אחרי קליק של סיבוב ההגה מתגלה ועולה לאיטה הרשת המתוחה מגדה אחת של הירקון לשניה. עוד דקה עוד דקותיים והמולת הדגים המפרפרים והמיים הנוטפים מהרשת מטה ממגנטים את העיניים. הדייג ועוזרו כבר בסירה. חותרים למרכז הירקון. במשיכה מהירה פותחים את הקשר בכיס התלוי מהרשת וזרם של דגים שופע לסירה ומפרפר על תחתיתה. קשירה מהירה וחזרה לגדה. הדייג משחרר את מעצור ההגה, הרשת נוחתת ושוקעת במיים ועוזר הדייג ממיין את שפע הדגים. כעת סיגריה וזמן להמתין. בעוד חצי שעה נעלה את הרשת שוב. המון דגים יש היום. המון. 10. קרינולינות. פעם, כשבנו את הבית ביהודה המכבי, בנו לו גם מוסך למכונית. כעת המוסך הוא הבית שלה. אשה מבוגרת לבושה בשכבות של שמלות פרחוניות זרות לגמרי לאופנה של הזמן והמקום. ברחוב היא מסתובבת כשעל חזה מגש גדול רתום לצווארה ועליו בובות. לכל הבובות שמלות קרינולינה צבעוניות שהיא סרגה להן. לא, היא לא מוכרת. אלה הילדות שלה. משוגעת, אמרו, מסכנה. זה מהמלחמה. יום אחד נפתחה במוסך חנות ירקות. הרחוב שינה פניו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה