נסעתי לחתונה.
בפגישה המשפחתית של בני הדודים מכל רחבי הארץ, לאחר העדכונים המתבקשים במצב הילדים, ההורים, בריאותם ומעשיהם, דנו סביב השולחן בתוספי מזון. בת דודתי הצהירה שבלי אומגה 3 חייה אינם חיים, ושיבחה וקילסה את הקפסולה המופלאה. בני המשפחה הסועדים הניחו מזלגותיהם לרגע והחל ויכוח על יתרונות וחסרונות האומגה. רק כשתפסה אותי בת דודתי מחייך מאחורי השפם היא התחילה להבין לאיזה ברוך הכניסה את עצמה ואודם שלא מיין התחיל לכסות את פניה.
היום אומגה 3 זה תוסף תזונה שקונים אותו בבית המרקחת בקפסולות. אין לזה טעם מיוחד וגם לא ריח מיוחד. פשוט תוסף מזון אחד מרבים.
פעם קראו לזה שמן דגים, קנו אותו בבקבוק זכוכית גדול ונתנו לילדים כף ביום כדי שיגדלו ויחכימו. יש לזה ריח נורא וטעם עוד יותר נורא. ברור שהילדים שנאו את זה ונלחמו בכל כוחם באמהות הפולניות שהתעקשו לדחוף להם את הגועלנפש לגרון. בדרך כלל האמהות התייאשו אחרי שהיו צריכות לנקות את השמן המגעיל שלא יורד מהבגדים והסביבה אחרי שהילד החבוק השתולל והשפריץ את תכולת הכף לכל עבר. לא עזרו איומים, לא הבטחות וגם לא כשהאבא החזיק את הילד האומלל בכל הכוח והאמא דחפה לו בכף לפה.
רק אצל בת דודתי זה לא עבד ככה. היא בלעה את שמן הדגים בלי ציוץ.
אותי, סרבן שאין לו תקנה, גררה אימי לדודה לראות איך ילדה אפילו יותר גדולה ממני בולעת בשקט שמן דגים. אולי אלמד ואסכים. אז ככה: דודתי הושיבה את הבת על השייש, הושיטה לה כף מלאה, ואחרי שבלעה קיבלה פרס - מטבע של 10 פרוטות. את המטבע שלשלה בת הדוד לצנצנת. כשהתרוקן בקבוק השמן והתמלאה הצנצנת הלכו האמא והבת יד ביד עם צנצנת המעות לבית המרקחת וקנו בקבוק חדש של שמן דגים!
שמן הדגים עזר. עובדה. היום באמת היא הרבה יותר גדולה וחכמה.
היום אומגה 3 זה תוסף תזונה שקונים אותו בבית המרקחת בקפסולות. אין לזה טעם מיוחד וגם לא ריח מיוחד. פשוט תוסף מזון אחד מרבים.
פעם קראו לזה שמן דגים, קנו אותו בבקבוק זכוכית גדול ונתנו לילדים כף ביום כדי שיגדלו ויחכימו. יש לזה ריח נורא וטעם עוד יותר נורא. ברור שהילדים שנאו את זה ונלחמו בכל כוחם באמהות הפולניות שהתעקשו לדחוף להם את הגועלנפש לגרון. בדרך כלל האמהות התייאשו אחרי שהיו צריכות לנקות את השמן המגעיל שלא יורד מהבגדים והסביבה אחרי שהילד החבוק השתולל והשפריץ את תכולת הכף לכל עבר. לא עזרו איומים, לא הבטחות וגם לא כשהאבא החזיק את הילד האומלל בכל הכוח והאמא דחפה לו בכף לפה.
רק אצל בת דודתי זה לא עבד ככה. היא בלעה את שמן הדגים בלי ציוץ.
אותי, סרבן שאין לו תקנה, גררה אימי לדודה לראות איך ילדה אפילו יותר גדולה ממני בולעת בשקט שמן דגים. אולי אלמד ואסכים. אז ככה: דודתי הושיבה את הבת על השייש, הושיטה לה כף מלאה, ואחרי שבלעה קיבלה פרס - מטבע של 10 פרוטות. את המטבע שלשלה בת הדוד לצנצנת. כשהתרוקן בקבוק השמן והתמלאה הצנצנת הלכו האמא והבת יד ביד עם צנצנת המעות לבית המרקחת וקנו בקבוק חדש של שמן דגים!
שמן הדגים עזר. עובדה. היום באמת היא הרבה יותר גדולה וחכמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה