כרמיאל היא עיר קטנה בגליל ויש בה הרבה חנויות.
ידוע לכולם שמשאת נפשם של מוכרים בחנויות היא לנוח. אבל בכרמיאל היתה בעיה: העיר מהווה מרכז לכל הישובים שסביבה, ותושביהן נהרו למרכז כרמיאל, מילאו את החנויות, קנו ללא הכרה, ואילצו את הסוחרים לעמוד על רגליהם מבוקר ועד חצי הלילה לשרתם.
ראו פרנסי כרמיאל, רחמנים בני רחמנים, את סבלותיהם של הסוחרים והחליטו להקל עליהם את המעמסה.
קרא ראש העיריה ליועציו ולאחשדרפניו, ישבו ודנו, חשבו וחישבו ובאו לפרנסי העיר ופתרון בידם:
בקצה איזור התעשיה שבקצה העיר קיימים מפעלים יצרניים ותיקים וכושלים. הבה נעודד בעלי הון, נקל עליהם בתכניותיהם, יבוא ויבנו מרכזי קניות נרחבים במקום המפעלים, ובא לציון גואל. וארבע ציפורים במכה אחת נתפוס: גם תקבל העיריה ארנונה ממסחר (שרבה היא עשרות מונים מארנונת תעשיה), גם נרחיק את הקונים ממרכז העיר לרווחת הסוחרים המותשים, גם זה לא מזיק אף פעם לראש עיריה להיות בקשרים טובים עם בעלי ההון, וגם יבחרו התושבים המאושרים את ראש העיר בשנית בבחירות הבאות.
וכך היה. מרכזי קניות גדולים נבנו במקום המרוחק ביותר ממרכז העיר והתמלאו במותגים, קווי אוטובוס מיוחדים נחנכו להוביל את התושבים מכל רחבי העיר והסביבה, ואף קרקס ולונה-פארק הובאו מדי פעם להצהיל את רוחם של הקונים.
חלפו ימים ופרנסי כרמיאל גילו לתדהמתם שתרופתם לא שלמה. עדיין נותרו חנויות במרכז העיר ומלאו ידיהם של המוכרים עבודה, ועדיין באים קונים להוציא את כספם במרכז העיר. אמנם לא כמיקודם - אבל יש.
שוב קרא ראש העיר ליועציו ולאחשדרפניו, ישבו שנית ודנו, חשבו וחישבו וסקרו סקרים ובאו לפרנסי העיר ופתרון נוסף בידם: נטיל קנס על הקונים - ולא יבואו עוד למרכז העיר. גם נסחט מהנודניקים העקשנים כסף, גם נגדיל את מצבת כוח האדם בעיריה ותקציבה, וגם - שוב יבחרו התושבים המאושרים בראש העיר.
החליטו ועשו: מחלקה חדשה בעיריה הוקמה, מנהל הושת לה, ומזכירות, ומשרדים כיאה לעיריה מסודרת. ניקנו מדחנים ומכונות אוטומטיות לממכר פתקאות חניה, ואף צבעו את אבני השפה בשלל צבעים. כסף רב הוציאו ולא חסכו דבר, שהרי במטרה שאין חשוב ממנה עסקינן. פקחים נשכרו, תפרו להם מדים, ושלחו אותם לשוטט הלוך ושוב ברחובות העיר לקנוס את החונים.
וראה זה פלא - סוף סוף זה הצליח! חכחו ידיהם פרנסי העיר בהקלה, טפחו זה על כתפו של זה, והרימו כוסית לכבוד ההצלחה הגדולה: תושבי הסביבה מדירים רגליהם ממרכז כרמיאל, התרוקנו מגרשי החניה במרכז העיר והסוחרים פנויים לשבת עם עמיתיהם בבתי הקפה ולהעלות זכרונות מימים עברו. ויש אף בעלי חנויות רבים שמרוב שמחה ונחת מפעולותיו של ראש העיריה, חפזו לרוקן את חנויותיהם, תלו מנעול ופתק "למסירה" ונעלמו. ולאן יעלמו סוחרים שהעיריה דואגת כל כך לפרנסתם? מחכים הם לשבת על כוס משקה ומשקפי שמש ולשכשך רגליהם בנחל שזורם לו במרכז כרמיאל. (הבטיחו נחל. הראו אפילו תכניות, לא?)
הריעו לראש העיריה שאינו עוצם עיין מרוב דאגה לתושבים! הידד! הידד! הידד!
ידוע לכולם שמשאת נפשם של מוכרים בחנויות היא לנוח. אבל בכרמיאל היתה בעיה: העיר מהווה מרכז לכל הישובים שסביבה, ותושביהן נהרו למרכז כרמיאל, מילאו את החנויות, קנו ללא הכרה, ואילצו את הסוחרים לעמוד על רגליהם מבוקר ועד חצי הלילה לשרתם.
ראו פרנסי כרמיאל, רחמנים בני רחמנים, את סבלותיהם של הסוחרים והחליטו להקל עליהם את המעמסה.
קרא ראש העיריה ליועציו ולאחשדרפניו, ישבו ודנו, חשבו וחישבו ובאו לפרנסי העיר ופתרון בידם:
בקצה איזור התעשיה שבקצה העיר קיימים מפעלים יצרניים ותיקים וכושלים. הבה נעודד בעלי הון, נקל עליהם בתכניותיהם, יבוא ויבנו מרכזי קניות נרחבים במקום המפעלים, ובא לציון גואל. וארבע ציפורים במכה אחת נתפוס: גם תקבל העיריה ארנונה ממסחר (שרבה היא עשרות מונים מארנונת תעשיה), גם נרחיק את הקונים ממרכז העיר לרווחת הסוחרים המותשים, גם זה לא מזיק אף פעם לראש עיריה להיות בקשרים טובים עם בעלי ההון, וגם יבחרו התושבים המאושרים את ראש העיר בשנית בבחירות הבאות.
וכך היה. מרכזי קניות גדולים נבנו במקום המרוחק ביותר ממרכז העיר והתמלאו במותגים, קווי אוטובוס מיוחדים נחנכו להוביל את התושבים מכל רחבי העיר והסביבה, ואף קרקס ולונה-פארק הובאו מדי פעם להצהיל את רוחם של הקונים.
חלפו ימים ופרנסי כרמיאל גילו לתדהמתם שתרופתם לא שלמה. עדיין נותרו חנויות במרכז העיר ומלאו ידיהם של המוכרים עבודה, ועדיין באים קונים להוציא את כספם במרכז העיר. אמנם לא כמיקודם - אבל יש.
שוב קרא ראש העיר ליועציו ולאחשדרפניו, ישבו שנית ודנו, חשבו וחישבו וסקרו סקרים ובאו לפרנסי העיר ופתרון נוסף בידם: נטיל קנס על הקונים - ולא יבואו עוד למרכז העיר. גם נסחט מהנודניקים העקשנים כסף, גם נגדיל את מצבת כוח האדם בעיריה ותקציבה, וגם - שוב יבחרו התושבים המאושרים בראש העיר.
החליטו ועשו: מחלקה חדשה בעיריה הוקמה, מנהל הושת לה, ומזכירות, ומשרדים כיאה לעיריה מסודרת. ניקנו מדחנים ומכונות אוטומטיות לממכר פתקאות חניה, ואף צבעו את אבני השפה בשלל צבעים. כסף רב הוציאו ולא חסכו דבר, שהרי במטרה שאין חשוב ממנה עסקינן. פקחים נשכרו, תפרו להם מדים, ושלחו אותם לשוטט הלוך ושוב ברחובות העיר לקנוס את החונים.
וראה זה פלא - סוף סוף זה הצליח! חכחו ידיהם פרנסי העיר בהקלה, טפחו זה על כתפו של זה, והרימו כוסית לכבוד ההצלחה הגדולה: תושבי הסביבה מדירים רגליהם ממרכז כרמיאל, התרוקנו מגרשי החניה במרכז העיר והסוחרים פנויים לשבת עם עמיתיהם בבתי הקפה ולהעלות זכרונות מימים עברו. ויש אף בעלי חנויות רבים שמרוב שמחה ונחת מפעולותיו של ראש העיריה, חפזו לרוקן את חנויותיהם, תלו מנעול ופתק "למסירה" ונעלמו. ולאן יעלמו סוחרים שהעיריה דואגת כל כך לפרנסתם? מחכים הם לשבת על כוס משקה ומשקפי שמש ולשכשך רגליהם בנחל שזורם לו במרכז כרמיאל. (הבטיחו נחל. הראו אפילו תכניות, לא?)
הריעו לראש העיריה שאינו עוצם עיין מרוב דאגה לתושבים! הידד! הידד! הידד!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה