הסתכסכנו עם הסוכן שהשכיר לנו אוטו ונהג לטיול לעמק הפרחים. כשחזרנו סירבנו להשלים את שכרו ובויכוח שהתעורר הוא הציע לנו כפיצוי יומיים בחוף שלו על גדות הגנגס. חוף על גדות הגנגס?!קצת צפונית מרישיקש, מרחק כחצי יום נסיעה, במקום שהגנגס שוצף בין ההרים, מתחבאים כמה חופי חול זהוב מוקפים יער שלמראם אפשר לחשוב שנמצאים על שפת האוקינוס. בעונה, כלומר אחרי המונסונים, החל מאמצע חודש ספטמבר, מקימים בעלי החוף מחנה אוהלים קטן לעשירי דלהי שהזמינו מקומות זמן רב מראש.
שבוע לפני פתיחת העונה האוהלים כבר הוצבו, והטבחים והמשרתים כבר גמרו להכין את המקום. אף אורח עוד לא הגיע. בחרנו אוהל, המשרתים רצו וקבעו לנו שולחן וכסאות שרגליהם בתוך המים, כוסות משקה קל, תה וחטיפים הוגשו, והערב החל לרדת. שלווה ושקט של הרים ונהר ויער.
מתוך הדימדומים צעדו לחוף כמה דמויות, לבושות בחליפות צלילה שחורות. טוב. אנחנו לא לבד. אחרי שהדמויות התמקמו באוהלים והחליפו בגדים הם ירדו לחוף והחלו בהכנות לקומזיץ. זה הודו. החביבות והסקרנות לא ישאירו אותנו בצד. מיד צורפנו למעגל שמסביב למדורה, אכלנו, לגמנו וויסקי ושרנו שירי עם הודיים.
"מחר אתם על הסירה איתנו".
מה מחר? איזו סירה?
התברר שאנחנו בעיצומו של אימון לקראת אליפות הודו, והדמויות שלצידן ישבנו הן נבחרת הרפטינג של צי הצוללות ההודי בראשות הקפטן שלהם. כולם אקדמאים בעלי ותק רב בצי ההודי. ישראל זו מעצמה ענקית שהם מכירים את תוצריה. הקפטין היה אפילו בחיפה פעם בהפלגה. לא יכול להיות שהיא קטנה פי 20 מרג'אסטן. כן, בטח. הם בטוחים שאנחנו עובדים עליהם. גם אצלם נהוג לספר צ'יזבטים מסביב למדורה.
למחרת, כשערפילי הבוקר עדיין על הנהר, הציוד והמצלמות כבר אטומים בחבית כחולה קשורה היטב לסירה, וכולנו חנוטים במיי ווסט, חילק הקפטן הוראות אחרונות. האשדים כאן מהירים וגדולים וכדי שהסירה לא תעוף אישתי צריכה לשבת בחרטום ולהחז בחבל, ואילו אני אצוות בשורה האחרונה של החותרים. הסתכלנו על כל הנבחרת ואז נפל לנו האסימון: אנחנו המשקולות. ההודים שוקלים חצי מאיתנו.באשד הגבוה הראשון הקפטן הודיע שבאשד הזה תמיד הסירה מתהפכת ונתן בשנית הוראות התנהגות בחרום. אבל השיטה הוכיחה את עצמה. החותר שלצידי הועף באוויר החוצה מהסירה אבל המשקולות האנושיים מקדימה ומאחור ייצבו את הסירה בין הסלעים. לאחר שמשינו אותו חבריו צחקו עליו שאיך זה שטירון כמוני נשאר בסירה וחבר נבחרת עטור נסיון ומדליות עף באוויר כמו עלה.
בצי כמו בצי יש תירגולות שצריך לבצע.
תרגולת ראשונה: כולם למיים - תורן נשאר על הסירה.
לצוף על בגב בגנגס. שקט מוחלט. מיים קפואים. ציפורים מצייצות ביער על הגדות. רחש הנהר. הרגשתי כאילו אני לא זז. רק כשהסתכלתי לגדה הבנתי באיזו מהירות מטורפת אני נסחף בזרם.
תרגולת שניה: עגינה לצ'אי ליד צוק גבוה וקפיצת ראש ממנו לגנגס. הנבחרת מטפסת בקלילות. הקפטן נותן דוגמה אישית. רבע שעה וממשיכים.
תרגולת שלישית: התהפכות. פה כבר ריחמו עלינו והתרגולת בוצעה במיים שקטים יותר.
לרישיקש הגענו כשאוזנינו מצלצלות עדיין מרעש האשדים ופנינו מחוייכות. חמש דקות במזח להעלות את הסירה ולרתום אותה לרכב - וקדימה. הקפטן הזמין את כולם לטאלי במזנון הקרוב. אנחנו שוב בהודו המוכרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה