Hora la Prislop הורה לה פריסלופ

בצפון רומניה בפלך Maramureş, במרומי ההרים נמצא Pasul (מעבר) Prislop המהווה גבול בין מחוזות Maramureş ל Bukovina. בחורף מכוסה מעבר ההרים שלג עמוק. אבל בקיץ - בקיץ הכל ירוק, טרי, חדש ורענן והנוף פתוח למרחק.

בכל שנה, ביום ראשון השני של חודש אוגוסט, מתקיים במעבר Prislop פסטיבל ריקודי הורה בשם Hora la Prislop (כן, זה ריקוד רומני. לא בדיוק בצעדי ההורה המוכרים לנו - אבל קרוב).

שבועות לפני, מודבקות מודעות בקליגרפיה יפה המכריזות על הארוע הממשמש ובא. ערב קודם, וגם בבוקרו של היום, מתכנסים המארגנים והאח"מים (השר הממונה, ראשי המחוזות, ראש העיר וכד') בבגדיהם היצוגיים במסעדה של מלון Perla Maramuresului בעיירה הסמוכה Borşa הנמצאת כ 10 ק"מ מערבית לפאס, לרגלי ההר. זהו מלון מעץ, ישן וחורק, בן 3 קומות ושני אגפים, המקושט במיטב עתיקות האיזור. (יש בתוכו אפילו עגלת חציר שלמה). שם דנים הם סביב שולחן עץ גדול ומסיבי, על כוס של יין או ארוחת בוקר כפרית, בסגירת מה שעדיין לא סגור.

משעות הבוקר המוקדמות מתקבצים ובאים במכוניות, משאיות, אוטובוסים ועגלות, תושבי הכפרים והעיירות שבסביבה הקרובה והרחוקה, ממולדובה, בוקובינה וטרנסילבניה, חונים על הכביש היחיד החוצה את הפאס ועל שולי העשב שלידו, סותמים כמעט כליל את הדרך ומתכוננים ליום של הנאה וגאווה מקומית.

מ 10 בבוקר, לאחר שהמכובדים, בבגדי יצוג וסרטים לרוחב חזיהם, נשאו ברכות, עולות ומופיעות הלהקות המקומיות. הבמה היא משטח בטון לא גדול הנמצא במורד אחו ירוק שמשמש היום כאמפיתיאטרון ובימים כתיקונם כמרעה לכבשים. כל להקה מתגאה בריקוד מוקפד המספר סיפור עממי, בתלבושתה המיוחדת, שיריה ונגני הליווי שלה. יש להקות ילדים, להקות נוער, להקות מבוגרים. לכל כפר יש תלבושת שונה במעט מזו של הכפר השכן; לרועים יש תלבושת שונה מאשר לאיכרים ולציידים, ולבנות הצעירות יש תלבושת שונה
מאשר לנשים המבוגרות. הנגנים נושאים כלי הנגינה שונים החל בכנורות, כלי נשיפה ותופים וכלה בקרן רועים ארוכה מעץ או מתכת, ומנגנים מוסיקה, המתבססת אמנם על מוטיבים עממיים משותפים ומוכרים לכולם, אך שונה מלהקה ללהקה ומאפשרת הרבה אילתור.
החגיגה הגדולה מתקיימת בעצם לצידי הבמה. שם מתארגנות הלהקות, מתאמנים הנגנים (שגם הם מתהדרים בתלבושותיהם) ומתרוצצים המארגנים. כולם מתערבבים בכולם, אוכלים, שותים, שרים ומפטפטים. איזו הזדמנות נהדרת לאוורר בציבור את הבגדים העממיים וליצור בראש ההר חגיגה של צבעים, תלבושות, צלילים וריחות.

רומניה של היום נמצאת במעבר מהיר מארץ חקלאית למדינת הייטק עירונית. בכפרים ניתן לראות עדיין זקנה המובילה פרה למירעה, אבל גם נערה בג'ינס וחולצת בטן, מחוברת באוזניים לאייפוד ומושכת פרה סרבנית ברחוב (בטח סבתא שלחה אותה. היום התור שלה).
כפרי רומניה מרוקנים כמעט מצעירים, וכשהקשישים הולכים לעולמם נמכרים הבתים כבתי נופש לעירוניים ממעמד הביניים שבאים לסוף שבוע בכפר. שדות המרעה התלולים שפרות כבר לא רועות בהם הופכים אט אט חזרה ליער פרא. תוך זמן קצר חוזר אחו, שדורות עמלו לבראו מעצים, לידי הטבע.
במצב זה משקיעה ממשלת רומניה מאמצים וכסף רב בשימור המורשת העממית. אם בעבר הקרוב המאמץ התרכז באחדות רומניה (שהרי רומניה מורכבת ממחוזות שלא היה ביניהם בהכרח קשר תרבותי), הרי שכעת מתרכז המאמץ בשימור המורשת והגאווה המקומית כשלעצמה. חוגי ריקוד עממי ועבודות יד בכל מקום. פסטיבל Hora la Prislop הוא אחד מעמודי התווך של שימור תרבות האיזור ומתכוננים אליו במשך כל השנה.

משני צידי השביל המוביל מהכביש מתארגן יריד כפרי בו מוכרים הרוכלים מכל טוב - מרתמות לסוסים וציוד לרועים עד כובעי פרווה מרוסיה ומצלמות מסין. ואי אפשר בלי בסטות הבירה הנמזגת כמים והמנגלים המעשנים עמוסי קבב, הנמכר בתריסרים על פיסת קרטון עם חצי לחם שחור.

הקהל מתמקם לו משפחות משפחות על סביהן וטפן. המבוגרים משתרעים על העשב הירוק, לוגמים בירה, אוכלים קבב ונהנים מיום שמש בהיר ואוויר יבש ופריך של מרומי ההרים, והילדים מתרוצצים בין הפרחים והפרפרים ורצים מידי פעם לבדוק את מצב קרוביהם שמתכוננים לעלות לבמה. הכל צבעוני, עליז ושליו.

אין גדרות. אין שערים. אין אנשי ביטחון. שני השוטרים היחידים בשטח מסתובבים בעצלתיים ומפטפטים עם מכריהם. התיירים הספורים נבלעים בקהל. יום של חגיגה רומנית.

עם דמדומי הערב כשאחרוני הרקדנים יורדים מהבמה וכל המופיעים והצופים שבעים מחום השמש, טעם הקבב והבירה הצוננת, מתחילים בעלי הבסטות להתקפל לטנדריהם ומשאיותיהם והחוגגים מתנהלים לאיטם הביתה. למחרת בבוקר נשארו רק כמה יתדות אוהל שנשכחו בין רגלי הכבשים המלחכות. עד לשנה הבאה.

והחיוך על הפנים לא נמחה ימים רבים.

לאלבום התמונות המלא

אין תגובות: